Asif Elkayam5mo ago
ישראל הקימה גוף ביון שלא הכרתם, ואולי דווקא במעשיה העלומים של המדינה - נמצאת התשובה לבעיית ההסברה.
**
בזמן שבירושלים מתווכחים איך עושים "הסברה" - קטאר כבר עוסקת בהשפעה. מאז שנת 2000 היא בנתה מערך שיטתי: כ-4.7 מיליארד דולר שהוזרמו לאוניברסיטאות אמריקאיות, פעילות רחבה ברשתות החברתיות, ורשת "אל-ג'זירה" שמתפקדת כנשק השפעה אסטרטגי.
התוצאות: רק 14% מהאמריקאים מתחת לגיל 30 מביעים סימפתיה לישראל. ירידה של 17 אחוז בתוך פחות מעשור, וזה לא נגמר בתדמית:
מבצע "שאגת הארי" מול איראן המחיש עד כמה הזירה הזו מבצעית - הלחץ הציבורי בארצות הברית הפך לאילוץ שהגביל את מרחב הפעולה הצבאי.
מכאן שזירת התודעה לא מלווה את הלחימה, היא קובעת את גבולותיה.
בשנות החמישים, כשישראל הבינה שהישרדותה לא תישען על כוח צבאי בלבד, נקטו בכירי מערכת הביטחון גישה יוצאת דופן והקימו גוף ייעודי שפעל בדיוק בזירה שבה גופי המדינה לא יכלו לפעול – מדינות המערב.
"אנשים שאין להם פנטזיה לא עושים דברים פנטסטיים", אמר שמעון פרס, שמינה את בנימין בלומברג להקים את הלק"מ – הלשכה לקשרי מדע.
הגוף פעל מחוץ למבנה המודיעין הקלאסי, מתוך הבנה שהמשאבים האסטרטגיים נמצאים במערב – בתעשיות, במכוני מחקר ובחברות מסחריות.
פעולה שם בכלים הרגילים הייתה יוצרת חיכוך מדיני מסוכן, בפרט סביב סוגיית הגרעין. לכן נדרש גוף אחר: כזה שפועל בשקט, בלי ההילה של המוסד ובלי המגבלות שלו.
וההישגים של הלק״מ יוצאי דופן: השגת תוכניות המיראז', הכשרת מפעלים בארה"ב לייצור חומרים נדירים, וסיפורים על משלוחי אורניום שנעלמו בלב ים. האסטרטיה הוכיחה את עצמה: משימות מורכבות דורשות גופים מותאמים וגמישות מבצעית.
גם היום יש מי שרואה את התמונה הגדולה: בכיר המוסד לשעבר, Sagiv Asulin, תיאר בפניי את הפער:
למרות הערכתו לארגון - אסולין עזב כשהבין שהשינוי בחזית הזו לא יכול להגיע מבפנים.
הד ללק"מ – גרסת 2026.
**
אז מה ישראל צריכה לעשות עכשיו?
לישראל אין בעיית יכולת. יש לה יחידות דיגיטל, אנשי תקשורת, אנשי השפעה ואקדמאים מהשורה הראשונה. הבעיה היא מבנית: הכישרון מפוזר בין משרד החוץ, דוברות צה"ל, גופי ביון ויוזמות אזרחיות – בלי מרכז כובד אחד שמכוון את הכול.
גם מבקר המדינה כבר הצביע על כך בעבר.
**
הפתרון - הקמת גוף לאומי שיתכלל את המאמץ, יוביל אסטרטגיה ויפעל במדינות יעד שבהן למוסד ולשב"כ אין מרחב פעולה. זה מתחיל בהחלטת ממשלה שתגדיר את חזית ההשפעה כחזית אסטרטגית לאומית. לא כחלטה סמלית, אלא ככלי: תקציב ייעודי, מטרות ברורות ומנגנון תיאום מחייב.
הגוף החדש צריך לפעול בזירה היברידית – דיפלומטיה ציבורית, מודיעין, אסטרטגיה דיגיטלית ומשפט בינלאומי – ולכן עליו להיות כפוף לדרג המדיני ולא למשרד החוץ או כאגף צבאי. ומעל הכל: מנדט של השפעה, לא של הסברה. הסברה מגיבה, השפעה יוזמת. השפעה מזהה מוקדים, פועלת בזמן אמת ובונה עומק אסטרטגי – בקמפוסים, ברשתות, בקהילות ובזירה הבינלאומית.
ישראל אינה נכשלת בחזית התודעה כי אין לה יכולות. היא נכשלת כי היכולות אינן מאורגנות. הנשק השמיני של האויב הוא האלגוריתם, הקמפוס, הסרטון הוויראלי והכסף הקטארי שמוזרם לאוניברסיטאות אמריקאיות. השאלה היא לא איך לשפר את הכלים הקיימים, אלא כיצד לבנות מנגנון שרואה את התמונה הגדולה.
מי שלא בונה מנגנון להפעלת השפעה -
מקבל מציאות שמעצבת אותו.
6 likes · 1 comments · 0 shares
